פסק-דין בתיק ב"ל 2414-10

1.         בפנינו תביעה שהגישה התובעת ביום 8.4.10, כנגד החלטת הנתבע מ-1.2.10 הדוחה תביעתה לקצבת נ"כ מ-1.2.09, משאין צמצום בהכנסותיה, כאמור בסעיף 195 לחוק הביטוח הלאומי (הן בסכום העולה על 25% מהשכר הממוצע, ולא צומצמו ב-50% לפחות).

בהתאם, נקבע לה חוב בגין תשלומי יתר, לאחר שהובא לידיעת הנתבע רק ב-22.12.09 כי עובדת התובעת גם בגן ולא רק בחברת ערוץ הקניות).

2.         ביום 5.4.11 התקיים דיון מוקדם בפני כב' השופטת מ. לויט.

            ביום 9.2.12 הגישה התובעת תצהיר עדות ראשית שלה.

ביום 21.7.11 הגיש הנתבע תע"צ של מרכז גמלאות בכיר, הגב' שרית בן יעקב ("ע"צ/ תע"צ").

בפברואר 2012 הגישה התובעת כתב תביעה מתוקן בו טענה כי שכרה לא עלה על 25% מהשכר הממוצע, כי מ-11.08 החלה התמחותה ולא ניתן לראות בשכר שקיבלה בהתמחות כהכנסה מעבודה ולחלופין, כי הודיעה למחלקת השיקום על כך ובהתאם, קוזזה קצבת השיקום והיה על הנתבע לקזז גם את קצבת הנכות, בכפוף לכך שהכנסתה עולה על 25% מהשכר הממוצע במשק - ואם לא כך נעשה, נעשה בטעות של הנתבע ולכן אין כל חובה להשיב סכומים אלה. התובעת מפנה לכך כי מבקר המדינה נתן דעתו בענין השבת הסכומים ששילם הנתבע בטעות.

ביום 12.2.12 נשמעה בפנינו עדות התובעת, ביום 4.3.12 הגיש הנתבעת תדפיס תשלומים בענף שיקום (לאור טענות התובעת בפנינו).

ביום 19.3.12 הגישה התובעת סיכומיה.

ביום 21.5.12 הגיש הנתבע סיכומיו.

3.         ולהכרעתנו -

א.         התובעת בתביעתה לביה"ד טענה כי הצהירה שהיא עובדת בערוץ הקניות בלבד "ו לא הצהרתי על הכנסות נוספות" (ההדגשות הוספו).

כך מבהירה-מנמקת היא כי כך הצהירה, משעסקינן בעבודה במסגרת לימודיה, כי עבדה בגן לצורך הכשרה בלבד, כי התשלום היה סמלי ורובו נועד לכסות הוצאות נסיעות (במונית, כי מוגבלת היא גופנית בצורה חמורה מאד), הוצאות עבור ציוד לעבודה שוטפת בגן " ולא למטרות רווח".

עוד טענה כי לא רצתה להעלים מידע, עשתה כן בתום לב, התשלום עבור עבודתה לא נחשב עבורה מעולם כהכנסה נוספת וקבועה, ובשנה הרביעית ללימודיה (שנת הכשרה) לא שולמו לה דמי שקום כבעבר, "כיוון שניתנה לי אופציה לשעות נוספות לעבודה". לא ידוע לה שאין קשר בין מח' שיקום למח' נכות כללית (ההדגשות במקור).

ב.         דוחים אנו מכל וכל טענת התובעת -

(1)        ראשית, אין יכול להיות חולק כי הכנסת התובעת מהגן בו התמחתה - שכר עבודה הוא לכל ענין ודבר!

כעולה מת/1, שולם לתובעת שכר העולה על שכר מינימום. התובעת השתכרה 30 ש"ח לשעה בחודש 9.09 (כששכר מינימום עמד ע"ס 20.7 ש"ח לשעה), נוכו לתובעת מ"ה ובטל"א וכן הפרשה לקופ"ג-פנסיה. התנהל פנקס חופשה ומחלה ושולם החזר נסיעות (חופשי חודשי וכן תשלום נסיעות נוסף). כך צויין כי היא עובדת בגן מ-11.08.

לא יעלה על הדעת כי הכנסה בגין עבודתה כמתמחה - לא תחשב כשכר, שאחרת יהא המעסיק (גן ילדים בו עבדה; ולמתמחה במשפטים; מתמחה בראיית חשבון; מתמחה ברפואה וכיוצא באלה) - בבחינת "עבריין" המפר את חוקי העבודה!

קשה גם להבין "השוני" לשיטת התובעת - בין עבודתה ה חלקית בערוץ הקניות (כעולה מהתלושים שצורפו) לעבודתה כמתמחה...

ובהקשר זה - בל נשכח כי בנספח ב' לת.ע.צ (שנכתב ונחתם ע"י התובעת והוגש לנתבע ב-7.09) לא פרטה אלא את עבודתה בערוץ הקניות; לא ציינה כלל עבודה בגן (כמתמחה) וממילא, לא ציינה הכנסה מעבודה כמתמחה (עמוד 1) ולמצער, לא הצהירה על "הכנסות אחרות" - כמתחייב (פרק ב' בעמוד 2, שם) ואף לא הזכירה כלל עבודתה כמתמחה בהצהרתה כי מסרה פרטים נכונים ... (פרק ג', שם)!